דבש מעכב גדילה של מיקרו אורגניזם ופטריות. האפקט האנטיבקטריאלי של דבש בעיקר נגד בקטריות גרם חיוביות (קיימים חיידקים גרם חיוביים וגרם שליליים על פי חלוקתם לפי עובי דופן התא) מתועד היטב. הפעילות של דבש על זני חיידקים שונים יכולה להיות בקטריוסטטית (הפסקת פעילות של החיידק) או בקטריוצידית (הרג החיידק), אילו כוללים חיידקים פתוגניים (מחוללי מחלות).
מה גורם לדבש להיות אנטיבקטריאלי
הדבש הינו אנטיקבטריאלי בשל שילוב של מספר גורמים
- חיידקים חייבים לחות על מנת לחיות ולהתרבות אך אחוז המים בדבש הינו נמוך- דבש מכיל חמישה עשר עד עשרים אחוז מים (מחושב משקלית) ולכן חיידקים אינם יכולים להתרבות בדבש.
- בדבש מצויי האינזים גלוקוז אוקסידז המייצר מי חמצן הידועים כחומר מחטא.
- רמת החומציות של הדבש היא גבוהה. לדבש PH נמוך (נמוך=חומצי) וחיידקים מותאמים לרמת PH בסיסי יותר כלומר גבוהה יותר.
- גורמים אנטיבקטריאלים אחרים התלויים במקור הבוטני כלומר בהרכב הצוף הקיים בדבש. חומרים אלו יכולים להיות חומצות שונות, פנולים פלבנואידים וחומרים נדיפים.
דבש ופעילות אנטיבקטריאלית
פעילות אנטיבקטריאלית שנצפת בבדיקה מעבדתית שלא בגוף החי (in vitro) יכולה להיות שונה משמעותית מהפעילות של הדבש על פצע ממשי בגוף החי.
ממה נובע ההבדל?
1.כאשר בוחנים את יעילות הדבש נגד חיידקים במעבדה ניתן להשתמש בו כמות שהוא כלומר דבש המכיל מעט מים ולכן פעילות המים נמוכה ויעילותו נגד החיידקים תהיה גבוהה. אבל, כאשר מורחים דבש על פצע שהינו דלקתי, הפצע מפריש נוזלים שונה מה שגורם לדבש להיות מדולל ולכן הופך גורם זה לפחות משמעותי.
2. האינזים גלוקוז אוקסידז פעיל דווקא כאשר כמות המים בדבש תעלה.
תוספת של מים לדבש תגרום לאינזים זה לפרק יותר גלוקוז לחומצה גלוקונית ומיי חמצן,
והתוצאה פעילות אנטיבקטריאלית גבוהה יותר.
3. למרות שבסביבת הפצע יכולים להווצר יותר מי חמצן בדבש, הפצע וסביבתו מכילים אינזמים שונים בינהם כאלו המפרקים את מי החמצן ולכן, גם מידת ההשפעה האנטיבקטריאלית של גורם זה יכולה להשתנות בהתאם למצב.
4.פיטוכימיקל צמחי שמצוי או לא מצוי בדבש בהתאם למקור הבוטני שלו יכול להיות פעיל גם בתנאי מעבדה וגם על הפצע עצמו, או בהתאם לתכונות הפיטוכימקל הספציפי להיות פחות/יותר פעיל בסביבת הפצע.
איך יודעים שדבש מכיל גם גורם אנטיבקטריאלי שאינו קשור לריכוז המים הנמוך אשר בדבש או לנוכחות האינזים גלוקוז אוקסידז ההופך גלוקוז למי חמצן?
מוהלים את הדבש במים, כך שוללים את הריכוז האוסמוטי הגבוה שאינו מאפשר גדילה של חיידקים. לאחר מכן מוסיפים אינזימים שמפרקים את מי החמצן המיוצרים על ידי האינזים גלוקוז אוקסידז. אם לאחר שתי הפעולות הללו הדבש יעיל נגד החיידקים ניתן לומר שיש בו גורם נוסף שאחראי על פעילות זו.
דוגמא לדבש הידוע ביכולת האנטיבקטריאלית הגבוהה שלו הנובעת מכימיקל ממקור בוטני, הינו דבש מהצמח Leptospermum scoparium שהינו אחד משלשה עצים שונים שמקובל להתיייחס אליהם כעץ התה. העץ גדל באוסטרליה וניו זילנד.
אם כן צמח שיכיל מרכיבים אנטיבקטריאלים בצוף שלו יהווה מקור חשוב לדבש בעל תכונות אנטיבקטריליות.
בנוסף לפעילות האנטיבקטריאלית לדבש קיימת גם פעילות אנטידלקתית שיכולה גם כן להיטיב כאשר משתמשים בדבש לטיפול בפצעים או כיבים שונים.
השימוש ההיסטורי והעממי בדבש לריפוי פצעים מקבל בהתאם להסבר זה חיזוק מדעי משמעותי.
למרות שפורסמו מעל 500 מקרי בוחן ומחקרים קלינים אודות השימוש בדבש המשמש למאכל למריחה על פצעים פתוחים ולא דווח על תופעות לוואי, קיימת הסתייגות של אנשי רפואה משימוש בדבש למאכל שאינו סטרילי בשימוש על פצעים פתוחים.
הסתייגות זו נובעת מנוכחות אפשרית של נבגים (צורה בלתי פעילה של חיידק) בתוך הדבש.
בשנים האחרונות, פותחו מוצרים רפואיים שונים המבוססים על דבש ומיועדים לחבישה וטיפול בפצעים פתוחים .
אלה מהווים חלופה לאנטיביוטיקות גם למי שקשה לו עם המחשבה של שימוש בדבש עצמו על פצע פתוח.
אודות הכותב
כתבה לימור אלמוג, M.Sc במדעי החיים, דוקטורנטית לחקר צמחי מרפא.
מרצה בנושאי בריאות וצמחי מרפא
הרצאה לראש השנה בנושא דבש בריאות ודבורת הדבש.
לפרטים: טלפון 050-9007472.
מקורות ששימשו להכנת הכתבה
Bogdanov S, Jurendic T, Sieber R, Gallmann
Honey for nutrition and health: a review. 2008
Journal of the American College of Nutrition.;27(6):677-89
Cooper R A, Molan P C, and Harding K G1999
Antibacterial activity of honey against strains of Staphylococcus aureus from infected wounds.
Journal of the Royal Society of Medicine .; 92(6): 283–285
Clinical usage of honey as a wound dressing 2004
Journal of wound care VOL 13 NO 9, October